הצילו אשתי רוצה ללדת בבית

הצילו! אשתי רוצה ללדת בבית!: מידע עבור בן הזוג הסקפטי

דניאלה לוי

אז אשתך ההריונית מתחילה להתעניין בלידת בית…

אין מצב שאני נותן לה לעשות את זה.

הטלות ווטו בזוגיות זה לא דבר בריא. החלטה כזאת צריכה להיות החלטה זוגית, שנובעת מתוך שיחה מכבדת ורצון להגיע לפתרון שמספק את שניכם. אם היא שלחה אותך אלי—כנראה שזו ההתחלה. אז בוא, תכין לך כוס קפה, שב בנחת ותשמע מאיפה הרצון שלה מגיע. מי יודע, אולי תלמד משהו.

טוב. בואו נתחיל מהדבר החשוב ביותר. זה בכלל בטוח ללדת בבית?

התשובה הקצרה היא: כן. לידת בית, בתנאים הנכונים, בטוחה בדיוק כמו לידה בבית החולים, ובריאה יותר. זאת אומרת, בלידת בית הסיכון לתמותה הוא שווה לאותו הסיכון בבית החולים, אבל הסיכון להתערבויות וסיבוכים היא קטנה משמעותית.

מאיפה את יודעת את זה?

כדי להבין אם טיפול רפואי מסויים הוא מועיל ובטוח, אנחנו צריכים לפנות לתורת המחקר הרפואי, מה שנקרא אפידימיולוגיה. האפידימיולוגיה היא מדע מפותח ומשוכלל, ואם עורכים את המחקר בצורה יסודית ונכונה, אפשר להגיע למסקנות די ברורות. המסקנות הופכות להיות ברורות יותר ויותר, כאשר מחקרים נוספים—במידה וגם הם באיכות טובה—מגיעים לאותן המסקנות. זה בעצם מחקרים מסוג זה שמאפשרים לממסד הרפואי לבדוק ולאשר שימוש בתרופות ובדרכי טיפול שונים במצבים רופאיים השונים. אחרת לא הייתה לנו כל דרך לדעת מה בטוח או יעיל, ואלו תופעות לוואי וסיכונים קשורים לשימוש בטיפול מסויים.

אז מה לגבי לידת בית? נכון ל-2012, נערכו 12 מחקרים איכותיים על הבטיחות של לידות בית מסביב לעולם (עיין במקורות 1-12)—ארה”ב, קנדה, בריטניה, שוודיה, הולנד, ניו זילנד וישראל. השוו בין התוצאות של לידות בסיכון נמוך שהתרחשו בבית ללידות דומות שהתרחשו בבית החולים, והסיקו שמבחינת תמותה הסיכון הוא שווה (וזניח, תודה לא-ל), ומבחינת סיבוכים והתערבויות, הסיכון הוא גבוה יותר בבית החולים מאשר בבית.

יש עוד חמישה מחקרים (13-17) שלכאורה טוענים שלידת בית מסוכנת יותר, אבל המחקרים האלה כוללים לידות בסיכון גבוה: לידות מוקדמות (13-17), לידות עכוז ותאומים (13,14), לידות של תינוקות עם פגמים קשים שלא מתאימים לחיים מחוץ לרחם (13,14), לידות ללא ליווי מקצועי (15,16) ושלא תוכננו בבית (15,16) ונשים שעקב סיבוך הריון ילדו בבית החולים במקום בבית, שנכללו בקבוצה של לידות הבית (17). אם מעיינים היטב במחקרים הללו, מגלים שזה לא רק שהם לא סותרים את המסקנות של המחקרים ה”חיוביים”—הם מחזקים אותן.

וזה רק מחקרים שהתמקדו בבטיחות כללית. יש עוד מחקרים שמצביעים על יתרונות נקודתיים של לידות בית. למשל, בנובמבר 2012 יצא מחקר המראה כי יש סיכון מופחת לדימום יתר לאחר הלידה (PPH) בלידות שתוכננו כלידות בית אפילו אם הלידה הועברה לבית החולים בגלל חשש או סיבוך. (18)

ארגון קוקראיין הינו ארגון בחסות ארגון הבריאות עולמי (WHO) שעורך סקירות כוללות של מחקרים רפואיים ומוציא מסקנות לגבי כל החומר המחקרי הקיים. הסקירות שלהם נחשבים הסטנדרט הזהב ברופאה המבוססת עובדות. ב-2012 קוקראיין הוציאו סקירה של המחקרים על לידות בית ומסכמים את העניין כך (הדגש שלי):

“נראה באופן ברור יותר ויותר שחוסר סבלנות ונגישות קלה להליכים רפואיים בבית החולים יכולים להוביל לשיעורי התערבות גבוהים יותר, שעשויים להוביל להתערבויות נוספות ובסופו של דבר לסיבוכים מיותרים… מחקרים תצפיתניים טובים יותר ויותר מראים שלידת בית חולים מתוכננת איננה בטוחה יותר מלידת בית מתוכננת המלווה על ידי מיילדת מנוסה עם מערכת רפואית מגבה, אך עלולים להוביל ליותר התערבויות וסיבוכים.” (19)

יש מדינות בעולם שבהן מיישמים כבר כמה וכמה שנים את המידע הרפואי הזה ושמציעים לידת בית כחלק מהשירות המיילדותי מטעם משרד הבריאות הממשלתי. למשל, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, הולנד, ויפן.

בקיצור: כן. זה בטוח ללדת בבית.

אז למה כל הרופאים מתנגדים לזה?

קודם כל, לא כל הרופאים מתנגדים לזה, אבל זו הרוח הכללית בעולם הרפואה ובמשרד הבריאות הישראלי. צריך להבין שבכל הרפואה—לא רק הרפואה המיילדותית—יש פערים, לפעמים גדולים מאד, בין המסקנות המחקריות לבין הביצוע הקליני בפועל. לפעמים זה יכול לקחת עשרות שנים עד שמסקנה מחקרית “יורדת לעולם המעשה”. הסיבה לכך היא שרוב הרופאים הקליניים הם לא אפידימיולוגים ואינם בקיאים לא בתורת המחקר ולא במחקרים העדכניים הנוגעים למקצוע שלהם. (20. מומלץ מאד לקרוא את המאמר הזה של ד”ר ווגנר בנושא, ניתן לקרוא בעברית כאן.) הרבה מהרפואה הקלינית כיום מנוהלת על פי הרגל (“כך למדתי וכך תמיד עשיתי”) או נסיון סובייקטיבי (“זה מה שאני רואה אצל המטופלים שלי…”) ולא על פי מחקר אובייקטיבי (מה שנקרא “רפואה מבוססת עובדות”, evidence-based medicine). מפחיד אבל נכון.

כמו כן, צריך להבין את הגישה של הרופא ללידה. בבית הספר לרפואה מלמדים אותו לחפש בעיות ולפתור אותן. מלמדים אותו להתמודד עם המקרים החריגים, המסובכים, והמפחידים. רופאים מיילדים הם מנתחים. זה המומחיות שלהם. כשמדובר בלידה מסובכת בסיכון גבוה, זו בדיוק הגישה הנכונה. “לנהל את הלידה”. בלידה בסיכון נמוך, הגישה הזאת לא מתאימה. הרופא לא הלך ללמוד כל כך הרבה שנים בשביל לשבת על הידיים ולתת לגוף האישה לעשות את מה שהוא בנוי לעשות (שזה בדיוק מה שצריך לעשות ברוב הלידות…). אז הוא תופס פיקוד ומנהל גם את הלידה הרגילה. והניהול החיצוני של הלידה היא זו שמביאה לסיבוכים בהרבה מקרים. נרחיב על זה קצת בהמשך. בכל אופן, רופאים רואים לידה כפצצה מתקתקת, כמשהו שעומד להסתבך כל רגע, כי ככה מלמדים אותם וזה מה שהם רואים בפועל בעבודה המעשית. אז לא פלא שהם יראו בלידת בית משהו מסוכן ולא שייך. אם משהו עומד להסתבך כל רגע, אז שהלידה תהיה במקום שיכול לספק את המענה הכי מהיר והכי מועיל אם משהו יקרה. הגיוני, לא? אבל העובדות בשטח והמחקרים מראים שהגישה הזאת מוטעה ולא אובייקטיבית. (עוד על הטעות שבגישת “הפצצה המתקתקת” בהמשך.) הרבה רופאים מתקשים להבין ולהפנים את הסתירה הזאת.

לא תמיד מי שקיבל יותר הכשרה, הוא האדם המתאים ביותר לטפל במצב מסויים. דווקא במדינות שבהן מיילדות מבצעות את מעקב ההריון ומקבלות את הלידות בסיכון נמוך, ומפנות את האישה לרופא במידה ויש סיבוך, יש תוצאות מיילדותיות טובות יותר מאשר במדינות בהן רופא מבצע את המעקב ומקבל את הלידה. (21)

רופאים מתמחים בטיפול בהריונות מסובכים ולידות בסיכון גבוה. מיילדות מתמחות בטיפול בהריון ולידה בסיכון נמוך. (נכון, יש גם לא מעט מיילדות שמתנגדות ללידות בית. אבל גם ההכשרה שלהן מגיעה מהמודל הרפואי של ניהול הלידה, וגם הן הרבה פעמים לא בקיאות בחומר המחקרי העדכני.)

כמובן שאפשר גם לדבר על אינטרסים כלכליים: לידות זה עסק משתלם. בתי חולים מקבלים 11,000 ש”ח מביטוח לאומי עבור כל לידה שמתרחשת אצלם, בין אם זו לידה בניתוח מסובך ובין אם זו הלידה הכי פשוטה עם שחרור כעבור 24 שעות. הסיבה לכך היא כדי לא לתת לבית החולים אינטרס לבצע התערבויות מיותרות ויקרות כדי להרוויח יותר כסף. אבל מכיוון שרוב הלידות הן יחסית פשוטות, ורוב היולדות משחררות כעבור יומיים-שלושה, יוצא שבית החולים מרוויח יפה על כל יולדת שבוחרת בהם. (ובואו לא ניכנס לקופה שהם עושים מהנשים שמוכנות לשלם כמה אלפי שקלים על מרכז טבעי…) בגלל זה בתי החולים משווקים את עצמם חזק ליולדות. שמת לב כמה פליירים, חוברות, מועדונים, וסיורים ליולדות יש בבתי החולים? איפה כל הפליירים לחולי הסרטן…?

זה אותם בעלי האינטרסים שמעבירים את הקורסים לסטודנטים לרפואה, ולצערי זה גם אותם בעלי האינטרסים שיושבים בוועדות של משרד הבריאות. במשרד הבריאות יש בעיה קשה של חוסר “הפרדת רשויות”, וזה מביא לנהלים והחלטות שהן לא אובייקטיביות ולפעמים גם לא משרתות את בריאות הציבור או את הכיסים של משלמי המיסים.

טוב, כל המחקרים האלה זה טוב ויפה, אבל בתכלס יכול להיות שיהיה איזה סיבוך פתאומי או מצוקה כלשהי שהיו מתמודדים איתה יותר טוב בבית החולים עם הציוד והצוות שלהם. איך אני אחיה עם עצמי אם זה יקרה?

כן. זה יכול להיות, וזה דבר שצריכים להיות מודעים אליו כשמקבלים את ההחלטה. אבל חשוב גם להיות מודעים לצד השני: בבית חולים, ייתכן מצב שבו יש סיבוך מיותר בגלל התערבות מיותרת, והסיבוך הזה מוביל לתוצאה עגומה גם היא. יש לידות שהתוצאות שלהן היו טובות יותר אם הן היו מתרחשות בבית מלכתחילה. מה שאנחנו לומדים מהמחקרים, הוא שסטטיסטית, הסיכון ל-worst-case scenario של שני המקרים הוא שווה. לכן, שתי הבחירות הן אחראיות והגיוניות באותה מידה… לפחות מהפן הזה של אסון בלתי הפיך.

איך תחיה עם עצמך אם תלכו לבית החולים, הלידה תסתבך עקב “מפל ההתערבויות” (עוד על זה בהמשך), אשתך תיכנס לניתוח קיסרי מיותר—ויהיה סיבוך נדיר וקטלני, חס וחלילה? או שחס וחלילה, יהיה מקרה של רשלנות פושעת? (לא רוצה להזכיר מקרים ספציפיים, אבל לצערנו קל מאד למצוא אותם בחדשות.) אישה שנדבקת בחיידק אלים בבית החולים לרגע לא מאשימה את עצמה על הבחירה שלה, גם אם ברור שזה לא היה קורה אם היא הייתה יולדת במקום אחר. היא אומרת, “אני מפקידה את עצמי בידי הרופאים, וגם אם הם טועים וקורה משהו בגלל טיפול לא נכון, או שיש איזשהו סיבוך מעצם היותי בבית החולים, אני יודעת שהבחירה שלי הייתה אחראית. אין לי שליטה על מה שקורה בפועל ועל איזה צוות אני נופלת, אבל יש לי שליטה לקבל החלטה אחראית שסטטיסטית עשויה להוביל לתוצאה טובה.” מצד אחד זה נכון. מצד שני, זה לא פחות נכון לגבי לידת בית.

מה שנכון הוא, שקשה יותר לחיות עם החלטה—כמה שהיא נכונה, אחראית, ומגובה—כאשר היא איננה “מיינסטרימית” ו”מקובלת” עם חתימה של משרד הבריאות והכשר בד”ץ. הקולות של הסביבה מחלישות, אין ספק. זו המציאות החברתית. זו ההחלטה שלכם אם זו סיבה מוצדקת מספיק בשביל לבחור לא ללדת בבית.

אז רגע, איך זה עובד בכלל? רופא מגיע אלינו הביתה?

בארץ יש מספר יחסית מצומצם של מיילדות שמוסמכות ליילד בבית, ומצומצם עוד יותר של רופאים שמקבלים לידות בבית. אתם תבחרו בליווי שלכם לפי מקום מגורכם והתאמה אישית ומנטלית עם איש או אשת המקצוע המועמד/ת. יש לציין שמבחינת ציוד והכשרה, אין ממש הבדל בין רופא למיילדת ביכולת המקצועית להתמודד עם מצבי חירום.

(בהמשך המאמר אשתמש במונח כללי “מיילדות בית” אך הכוונה גם לרופאים המיילדים בבית.)

מיילדות בית בדרך כלל מבצעות מעקב הריון כלשהו (כמה ומתי, משתנה לפי המיילדת), ובזמן הזה תוכלו לדבר על הלידה, על הרצונות שלכם והחששות שלכם.

אבל לא הבנתי, מה אם קורה משהו בלידה?

קודם כל, צריך להבין שרוב רובם של מצבי החירום שיכולים לקרות בלידה לא מתרחשים בפתאומיות. יש סימנים מקדימים, ובגלל זה המיילדת מוכשרת לשים לב היטב לסימנים. היא תנטר את לב העובר שלכם בעזרת מכשיר דופלר נייד אחת לחצי שעה בערך, תבדוק את אשתך לפי הצורך עם הסכמתה, ותצפה בה לכל סימן כמו כאב או דימום חריג שיכול להעיד על בעיה. ברגע שהיא חושדת שיש ממה לחשוש, היא מזמינה אמבולנס שיפנה אתכם לבית החולים הקרוב להמשך טיפול. בישראל אחוז ההעברה לבית החולים עומד על 10-12%, מתוך הלידות האלה רק אחוזים בודדים מסתיימים בניתוח קיסרי (נע בין 1-3% מכלל הלידות). אם יש חשש שאשתך תזדקק לניתוח קיסרי, בית החולים יתחיל להכין חדר ניתוח ברגע שמיידעים אותם שאתם בדרך. חשוב לדעת שגם אם הייתם בבית החולים, רוב הניתוחים הקיסריים ה”דחופים” מתרחשים תוך לא פחות מחצי שעה מקבלת ההחלטה לנתח, וזה נחשב זמן סביר ובטוח גם במקרים דחופים. (לא כולם. רובם.) בגלל זה, ממולץ שלידת בית תתרחש במרחק חצי שעת נסיעה או פחות מבית החולים הקרוב.

כמו כן, מיילדות מגיעות ללידה עם מזוודה של ציוד ותרופות, והן מוכשרות לתת טיפול גם בסיבוכים פתאומיים כמו דימום יתר לאחר לידה או מצוקה נשימתית של התינוק.

אתה מוזמן לשאול את המיילדת שתבחרו לגבי מצבים ספציפיים ואיך היא מתמודדת איתם, ולגבי הסטטיסטיקות הפרטיות שלה.

ומה אם המיילדת לא תספיק להגיע?! אני ממש לא בקטע ליילד את אשתי…

טוב, אם הייתם בוחרים ללדת בבית החולים, יש גם סיכון שאשתך תלד באוטו… שזה הרבה פחות כיף מלקבל לידה בבית שמוכן לכך מבעוד מועד! אם אתם מבינים שהלידה מתקדמת מהר והמיילדת אולי לא תספיק, היא תדריך אותך טלפונית מה לעשות, בדיוק כמו שמד”א היה עושה אם היית מתקשר אליהם משולי הכביש, רק שאתה כבר מכיר אותה ושהיא עצמה כבר בדרך אליכם… ולא היה צורך לנסוע לשום מקום באמבולנס.

ואם היא תהיה באמצע ליילד איזו אישה אחרת כשנקרא לה?

כשמיילדת לא יכולה לבוא מסיבה מסויימת היא שולחת מיילדת מגבה שהיא מכירה ובוטחת בה. בהרבה מקרים היא תסכם איתכם מראש מי תהיה המגבה.

מה נגיד לשכנים?! הם בטח יזמינו משטרה מהצרחות…

ברוב המקרים הזוג מופתע עד כמה השכנים לא שומעים את מה שמתרחש מעבר לקיר. אבל אם זה מדאיג אתכם תמיד אפשר להודיע מראש, או לשים שלט על הדלת: “כאן יולדים, נא לא להפריע”.

ואגב, אם בצרחות עסקינן, חכה חכה מה השכנים הולכים לשמוע אחרי שהתינוק יוולד…

ומה עם כל הג’יפה של הלידה, הדם וזה? זה לא יהרוס את הריפודים? היא מצפה שאני אנקה את כל זה?

אל תדאג. לפני הלידה המיילדת תתן לכם רשימה של ציוד להכין, ובין הציוד הזה יש סדין מניילון וסדיניות חד פעמיות שיספגו את רוב הג’יפה (שיוצאת יחד עם התינוק). המיילדת תתמודד עם ה”ג’יפה הקשה” ותעזור לך לנקות ולסדר את מה שנשאר.

אז אם אנחנו כבר מדברים על זה… מה הקטע של נשים עם כל הלידה הטבעית הזאת? למה לסבול?

לכל אחת יש את הסיבות שלה, וכדאי לשאול את אשתך מה מניע את הרצון שלה. מה שחשוב לדעת זה שמעבר לסיבות הנפשיות, ללידה הטבעית יש הרבה יתרונות בריאותיים. אפידורל הוא משכך כאב יחסית בטוח, אבל הוא כרוך בכמה סיכונים לאם ולעובר. לידה פיזיולוגית, שבה האישה מגיבה לאותות של הגוף שלה ונעה בחופשיות, היא נוטה להיות קצרה יותר, קלה יותר, ופחות מסובכת מלידה “רפואית”.

אני יכולה להבטיח לך שבחיים לא תהיה גאה יותר בבת הזוג שלך כמו היום שהיא תלד את התינוק שלכם, בלי קשר לנסיבות של הלידה. אבל יש משהו אחר ומיוחד בלידת בית. בזה שאשתך תעשה את זה לבד, בבית שלכם, ללא עזרה של מכשירים ותרופות. יש בזה משהו מאד מעצים.

ומה רע בקצת התערבות רפואית? זה הרי מציל חיים…

נכון. התערבות רפואית מצילה חיים, אין ספק. השאלה היא, האם ההצלה הזאת הייתה נצרכת מלכתחילה.

אביא לך דוגמה. בלידה טיפוסית בבית החולים, היולדת מגיעה למיון יולדות ועוברת תהליך קבלה שכולל כעשרים דקות של חיבור למכשיר המוניטור כדי לנטר את לב העובר ולמדוד את תדירותם ועוצמתם של צירי הלידה. זה נשמע סביר, נכון? אנחנו רוצים לוודא שהעובר מרגיש טוב, ולראות אם הצירים מתקדמים. אז מה הבעיה?

יש שתי בעיות. הראשונה היא שהקריאות מהמכשיר הזה קשות מאד לפירוש. מתברר שרופא יכול לפרש דפוס מסויים כמחייב ניתוח קיסרי דחוף, וכעבור כמה שעות, לקבל את אותה הקריאה ולפרש אותה כסבירה לחלוטין ולקבוע שניתן להמשיך בלידה רגילה. (22) זה בלי לדבר על תקלות טכניות שעשויות לקרות עם המכשיר (ואתה לא תאמין איזה סיפורים שמעתי על זה). הבעיה השנייה היא שברוב המקרים מבקשים מהיולדת לשכב על הגב כדי שהקריאה תהיה “יפה” ושהדופק לא “יברח” מהמתמר. עצם השכיבה הזאת יוצרת בדיוק את הבעיה שהמוניטור מחפש: היא גורמת לרחם הכבד להפעיל לחץ על הוורידים הנבובים שמחזירים את הדם ללב היולדת, וזה עשוי לגרום לירידות דופק ומצוקה עוברית. כמו כן הצירים בדרך כלל כואבים יותר בשכיבה, והחוסר התנועתיות יכולה למנוע מהתינוק להתקדם ולהתברג היטב באגן, וזה עלול להוביל לסיבוכים והתערבויות נוספות.

לעומת זאת, המכשיר הנייד שמיילדת משתמשת בה לא מגבילה את תנועתיות היולדת.

השורה התחתונה היא הסיכום של ארגון קוקראיין (זוכר אותם?) בנושא (שוב, דגשים שלי): “לא מצאנו שום ראיה לתועלת השימוש במוניטור CTG [לעומת ניטור לסירוגין במכשיר דופלר נייד] בתהליך הקבלה של יולדות בסיכון נמוך. מעבר לכך, הסיכויים הם שמוניטור הקבלה מגדיל את שיעורי הניתוח הקיסרי בכ-20%… המסקנות של הסקירה הזאת תומכות בהמלצות לא להשתמש במוניטור בקבלת נשים בסיכון נמוך. צריך ליידע נשים שייתכן ומוניטור הקבלה קשור לעלייה בשיעורי הניתוח הקסרי ללא ראיה של תועלת כלשהי.” (22)

אז מקסימום עברה ניתוח מיותר, מה קרה? העיקר שלאם וליילוד שלום…

זה באמת העיקר. אבל תודה לא-ל, בעולם המתקדם שלנו מעטים מאד המקרים בהם האם או היילוד לא יוצאים בשלום, ולכן אנחנו זוכים גם לשים לב לדברים טפלים יותר.

מה שקרה זה שניתוח קיסרי זה ניתוח בטן נרחב, שכרוך בסיכונים לא מעטים גם לאמא וגם לעובר (זיהומים, קשיי נשימה של היילוד, פגיעה באיברים הפנימיים—ואלו רק הסיכונים היחסית נפוצים…). גם אם הכל עובר בשלום, הניתוח ישפיע על העתיד המיילדותי של אשתך, על התפקוד שלה אחרי הלידה, על ההנקה, על הבונדינג עם התינוק לאחר הלידה.

זו רק דוגמה אחת לתהליך שאנחנו מכנים “מפל ההתערבויות”. זה מתחיל במשהו קטן ושגרתי כמו מוניטור בקבלה, ויכול להתגלגל ללידה התערבותית ואולי טראומטית עבור בת הזוג והתינוק. לפעמים המפל הזה הוא נצרך, ומציל חיים. אבל הרבה פעמים הוא לא. לכם כהורים יש זכות וחובה לבחור את הדרך המתאימה לכם, שלדעתם מביא מקסימום תועלת לאם ולתינוק. למשל, זוג שחשוב להם ללדת בבית החולים מסיבה מסויימת, מקבל שזה כרוך במספר נהלים והתערבויות שגרתיות שהם חלק מהנוהל בבית החולים ואחרת לא יסכימו לקבל את הלידה שלהם. אישה שבוחרת לקחת אפידורל צריכה לקבל שאפידורל כרוך בסיכונים מסויימים, תוך הבנה שהתועלת של משכך כאב אפקטיבי שווה את הסיכונים. זוג שיולד בבית מחליט שהתועלת של לידה ללא התערבויות מיותרות ולכן הסיכון המופחת לסיבוכים, שווה את הסיכונים של המענה הפחות מיידי של שירותי רפואה חירומית.

נקודה אחרונה וחשובה (שמתייחסת גם לגישה ללידה כ”פצצה מתקתקת”): זה נכון שפעם הרבה נשים היו מתות בלידה. אבל תחשוב על זה: הקיום של הזן האנושי תלוי בזה שאישה תוכל ללדת. האבולוציה בנתה את גוף האישה וגוף התינוק בדיוק בשביל זה. אם היה בזה משהו דפוק בשורשו, הזן האנושי לא היה מצליח כל כך. והעובדה היא שרוב המקרים האלה היו או מזיהומים (שכיום אנחנו יודעים למנוע אותם על ידי היגיינה, ולטפל בהם על ידי אנטיביוטיקה) או מבעיות שנובעות מתת-תזונה (מבנה אגן פגום, דימום יתר וכו’). שני הדברים האלה כבר זניחים יחסית במדינה מתקדמת. לידה עובדת. אין שום סיבה שהיא לא תעבוד ברוב המקרים. תחשוב כמה זה אבסורדי שכיום אנחנו מרגישים כל כך תלויים במערכת רפואית בשביל להציל אותנו מתהליך שהוא לא רק טבעי ונורמלי אלא שכל קיום האנושות תלויה בתקינות שלו!

נו בסדר, אז שתלד במרכז טבעי עם מיילדת פרטית שלא תתערב לה. למה בבית?

יש נשים שהמרכז הטבעי זה פתרון מעולה בשבילן. אבל צריך לדעת שלמרכז טבעי בבית חולים יש שני חסרונות גדולים: הראשון הוא שהמרכז עדיין חלק מבית החולים ועדיין נתון תחת הנהלים שלו. אשתך עדיין תצטרך לעבור תהליך קבלה במיון יולדות כדי לעבור למרכז הטבעי, וכמו שהבהרנו למעלה, זה יכול לפסול אותה מהלידה שהיא רוצה, בלי לדעת אם זה מוצדק או לא.

השני הוא שזה עדיין כרוך ביציאה מהבית והלחץ הזה יכול ליצור שיבוש של התהליך ההורמונלי שעוזר ללידה להתקדם. ההורמון שגורם לרחם להתכווץ נקרא אוקסיטוצין. ההורמון הזה מופרש בזמן שהאישה מרגישה בטוחה ואהובה. הוא אותו ההורמון שמופרש בזמן קיום יחסי מין, והוא זקוק לתנאים דומים כדי שהגוף יפריש אותו בכמויות מספקות: אורות עמומים, שקט, רוגע, בטחון, פוקוס. זה בדיוק ההפך ממה שיש בנסיעה לבית החולים או בבית החולים עצמו, והגוף מגיב לתנאים הפוכים בהפרשת אדרנלין, הורמון ה”הישרדות”, שמדכא את הפרשת האוקסיטוצין.

וזה בלי להתייחס לתהליך האשפוז לאחר הלידה. בלי להתייחס לנושא ההפרדה של האם והתינוק לאחר הלידה (שזה נושא בפני עצמו והנהלים משתנים בין בתי חולים שונים), השהייה בבית החולים יכולה להיות ממש ההיפך מהמנוחה והרוגע שהאמא זקוקה להן כדי להתאושש מהלידה. הרבה יולדות בית מתארות כמה זה היה נפלא לקום מהלידה וללכת להתקלח במקלחת שלהן, עם השמפו והסבון שלהן, להתעטף במגבות ובשמיכות שלהן, ולהיכנס למיטה שלהן עם התינוק ולישון שנת ישרים. בלי טרטורים של אחות שבאה לבדוק לחץ דם וחום. בלי להתמודד עם בני המשפחה של שותפות לחדר והבלאגן שלהם. בלי צפצופים והודעות כריזה ודלתות נתרקות.

בחיי שאין לי מושג איך נשים שיולדות בבית החולים מצליחות לנוח כלל…

יש גם עניין נוסף. במיוחד עבור הורים טריים לילד ראשון, הנסיעה הביתה מבית החולים יכולה להיות משבר גדול. בבית החולים מטפלים בכם ובתינוק, והתחושה היא שהאחיות יודעות יותר טוב מכם איך לטפל בתינוק שלכם. ופתאום ברגע שאתם יוצאים החוצה עם הסלקל הזה אתם מרגישים את מלוא האחריות נופלת עליכם בבום. “מי הפקיר את היצור הקטן וחסר האונים הזה אצלנו?!”

בלידת בית, המעבר הוא יותר טבעי. התינוק נולד ומתחילים מיד בתהליך הלמידה איך לטפל ומה לעשות איתו. אתם, ולא אחות. אתם, ולא רופא. בהנחייה העדינה של המיילדת והמשפחה או החברים או מי שאתם בוחרים להיעזר בו. לכן, זוגות שיולדים בבית בלידה הראשונה יוצאים עם יותר בטחון לגבי היכולת שלהם לטפל בתינוק. בין השאר, זה יכול לתרום לשיעור נמוך יותר של דכאון לאחר הלידה אצל יולדות בית. (23)

טוב. כמה העסק הזה עולה?

מיילדת בית לוקחת סביב ה-5000 ש”ח למעקב ההריון והלידה. לצערנו, נכון להיום, ביטוח הלאומי לא מכסה את הסכום הזה.

נפלת על הראש?! למה להוציא סכום כזה על לידה כשאפשר ללדת בבית החולים בחינם אין כסף?! אורות עמומים, חוויה טובה, סבבה, אבל ראבק! הגזמת לגמרי!

תקשיב, אתה צודק, זה לא הוגן בכלל שאישה צריכה להוציא סכום כזה כדי ללדת נורמלי. במיוחד כאשר, כאומר, המדינה משלמת פי 2 מהסכום הנ”ל לבית החולים כאשר מישהי יולדת בבית החולים. אנחנו מקווים שזה ישתנה בקרוב—ושהמדינה תממן לידת בית, כמו שעושים באנגליה, באוסטרליה, בקנדה, בהולנד וביפן. (אם אתם מעוניינים להצטרף למאבק על מימון לידות בית ומרכזי לידה טבעיים בישראל, מומלץ להצטרף לעמותת “נשים קוראות ללדת” ולראות איך אתם יכולים לעזור.)

אבל יש לי שאלה. כמה הוצאתם על החתונה שלכם?

גם אם אתם לא נשואים או ערכתם חתונה עממית בחצר הבית עם קייטרינג של סבתא נחמה ושמלה שדודה מלכה תפרה (ואם כך—סחטיין!)… אתם בטח מודעים לכך שרוב החתונות כיום זה עסק של אלפי אם לא עשרות אלפי שקלים. למה? כי זה אירוע של פעם בחיים ואנשים מוכנים להשקיע כדי שזה יהיה מושלם וחלומי, ושכל החברים והמשפחה יוכלו לשמוח איתם ולזכור את זה לנצח. (כן, יש גם עניין של כבוד חברתי ואגו וכל זה, אבל בואו נניח את זה בצד…)

על אחת כמה וכמה שווה להוציא את הסכום הזה על לידה כרצונכם. לידה זה לא רק אירוע של פעמים בודדות בחיים (גם אם זה 12…), זה אירוע שמשפיע על הבריאות של הילד שלכם ושל אשתך לטווח הקצר והארוך: הבריאות הפיזית, הנפשית, המינית, והמיילדותית. למסיבת חתונה אין שום השלכות חשובות לעתיד. ללידה יש ויש. לזה אני לא קוראת פינוק. לזה אני קוראת השקעה.

אם קשה לכם להוציא את הסכום, יש דרכים למצוא הסדר. המיילדות גמישות בעניין התשלומים. אפשר לוותר על ציוד חדש ונוצץ וללכת על הכיוון הפשוט והיד-שנייה. ואפשר לבקש, במקום מתנות יום הולדת/חנוכה/לידה, שאנשים יתרמו ל”קרן לידת הבית” שלכם.

ווא ווא… איך אני מסביר את זה לאמא שלי…

ההתמודדות עם הסביבה זו בהחלט סוגייה לא פשוטה. יש זוגות שבוחרים לא לספר לאף אחד עד אחרי הלידה, כדי שההלם וההערות יגיעו רק לאחר המעשה, ולא יהיו דרמות באמצע הלידה של הדודה שמנסה להתפרץ לבית ולגרור אתכם לבית החולים. (אם כי אני חייבת לציין שעל זה עוד לא שמעתי…) אני אישית חסידה של כנות ויושר ולא אוהבת להסתיר דברים, וחושבת שככל שתהיו בטוחים יותר בהחלטה שלכם ותציגו את זה בבטחון ועם נקודה בסוף, הסביבה תקלוט שאין עם מי לדבר. אבל אתם מכירים את הסביבה שלכם ואת עצמכם ואתם תפעילו את שיקול הדעת שלכם לגבי כמה, מה, איך ולמי לספר.

טוב… כל זה נשמע עכשיו קצת יותר הגיוני, אבל אני עדיין לא משוכנע.

המטרה כאן היא לא לשכנע אותך, אלא לתת לך עוד מידע אודות הרצון של אשתך וחומר למחשבה. אני ממליצה שתשב על זה קצת עם עצמך, תארגן את המחשבות שלך ואז שב לשיחה טובה ורגועה עם אשתך בה אתה מעלה את החששות והשאלות שלך. לדעתי גם שווה להיפגש כזוג עם מיילדת בית כדי לשאול אותה לגבי הדברים האלה ולראות אם אתה מרגיש בטוח איתה.

מה שכן, חשוב לזכור שבסופו של יום, הלידה הזאת היא של בת הזוג שלך. הילד הוא שלכם, אבל הרחם שבו הוא חי כרגע שייך לאשתך. בזוגיות בריאה שני הצדדים צריכים להתחשב אחד בשני ולבוא אחד לקראת השני. אבל המילה האחרונה צריכה להיות שלה. זה הגוף שלה.

מאחלת שתצליחו להגיע להחלטה שמספקת את שניכם, ושתהיה לידה טובה ובריאה!

הכותבת הינה בוגרת שלוש לידות בית ומנהלת פורום “לידה פעילה וביתית” באתר “תפוז אנשים”. ניתן לפנות אליה לכל שאלה נוספת דרך הפורום.

מקורות

• Janssen PA, Saxell L, Page LA, Klein MC, Liston RM, Lee SK. Outcomes of planned home birth with registered midwife versus planned hospital birth with midwife or physician. CMAJ 2009;181:377–83.
• Hutton EK, Reitsma AH, Kaufman K. Outcomes associated with planned home and planned hospital births in low-risk women attended by midwives in Ontario, Canada, 2003–2006: a retrospective cohort study. Birth 2009;36:180–9.
• Janssen, P.A., et al. 2002. Outcomes of planned home births versus planned hospital births after regulation of midwifery in British Columbia. CMAJ 166: 315-23.
• Ackermann-Liebrich U, Voegeli T, Gunter-Witt K, Kunz I,Zullig M, Schindler C, et al. Home versus hospital deliveries Zurich: follow up study of matched pairs for procedures and outcome.  BMJ 1996;313:1313–8.
• Lindgren HE, Radestad IJ, Christensson K, Hildingsson IM. Outcome of planned home births compared to hospital births in Sweden between 1992 and 2004. A population-based register study. Acta Obstet Gynecol Scand 2008;87:751–9.
• Shiftan, A., et al. 2009. Planned home deliveries in Israel between the years 2003-2007. Harefuah 148(6): 362-6, 413. Hebrew.
• Johnson KC, Davis BA. Outcomes of planned home births with certified professional midwives: large prospective study in North America. BMJ 2005;330:1416.
• Wiegers TA, Keirse MJ, van der Zee J, Berghs GA. Outcome of planned home and planned hospital births in low risk pregnancies: prospective study in midwifery practices in The Netherlands. BMJ 1996;313:1309–13.
• Anderson RE, Murphy PA. Outcomes of 11,788 planned home births attended by certified nurse-midwives. A retrospective descriptive study. J Nurse Midwifery 1995;40:483–92.
• Chamberlain G, Wraight A, Crowley P. Birth at home. Pract Midwife 1999;2:35–9.
• Gulbransen G, Hilton J, McKay L, Cox A. Home birth in New Zealand 1973–93: incidence and mortality. N Z Med J 1997;110:87–9.
• Birthplace in England Collaborative Group. Perinatal and maternal outcomes by planned place of birth for healthy women with low risk pregnancies: the Birthplace in England national prospective cohort study. 2011;343:d7400.
• Bastian H, Keirse MJ, Lancaster PA. Perinatal death associated with planned home birth in Australia: population based study. BMJ 1998;317:384–8.
• Kennare RM, Keirse MJ, Tucker GR, Chan AC. Planned home and hospital births in South Australia, 1991–2006:differences in outcomes. Med J Aust 2010;192:76–80.
• Pang JW, Heffelfinger JD, Huang GJ, Benedetti TJ, Weiss NS.Outcomes of planned home births in Washington State:1989–1996. Obstet Gynecol 2002;100:253–9.
• Wax JR, Lucas FL, Lamont M, Pinette MG, Cartin A, Blackstone J. Maternal and newborn outcomes in planned home birth vs planned hospital births: a metaanalysis. Am J Obstet Gynecol 2010;203:243.e1– 8.
• Evers AC, Brouwers HA, Hukkelhoven CW, Nikkels PG,Boon J, van Egmond-Linden A, et al. Perinatal mortality and severe morbidity in low and high risk term pregnancies in the Netherlands: prospective cohort study. BMJ 2010;341:c5639.
• Nove A, Berrington A, Matthews Z. Comparing the odds of postpartum haemorrhage in planned home birth against planned hospital birth: results of an observational study of over 500,000 maternities in the UK. BMC Pregnancy and Childbirth 2012, 12:130
• Olson O, Clausen JA. Planned hospital birth versus planned homebirth. Cochrane Library, 12 September 2012
• Marsden W. Fish Can’t See Water. Int J Gyn Ob 2001 ניתן לקרוא בעברית כאן
• Enkin et al. A Guide to Effective Care in Pregnancy and Childbirth, Oxford 2000, p. 21
• Enkin et al. A Guide to Effective Care in Pregnancy and Childbirth, Oxford 2000, p. 270-271
• Devane D, Lalor JG, Daly S, McGuire W, Smith V. Cardiotocography versus intermittent auscultation of fetal heart on admission to labour ward for assessment of fetal wellbeing (Review). Cochrane Library, 2012
• Brown S, Lumely J. Physical health problems after childbirth and maternal depression at six to seven months postpartum. BJOG 2000, volume 107, issue 10, p. 1194-1201

תודה לג’ודי סלום כהן על המאמר שלה באנגלית שקיבץ כה יפה את המחקרים בנושא לידות הבית. ניתן לקרוא את המאמר המקורי שלה כאן.